.
Spotify הוא שרות סטרימינג של מוזיקה, יש להם קליינט לפיסי, מק ולינוקס ואפשר להגיד שכמות הריליסים מדהימה, באמת. דמיינו לעצמכם שנועלים אתכם בחנות הדיסקים הגדולה בעולם ואתם יכולים לשמוע מה שבא לכם. (אנחנו מדברים כמובן על וירג'ין מגה סטור, לא ראף טרייד, אוקיי?)
דוגמאות? בבקשה:
Badly drawn boy, coldplay, cure, smiths, morrissey, Bob Dylan, Neil Young,
Ride, Nirvana, Pearl Jam, Mgmt, Placebo
ועוד ועוד.
עכשיו, תחשבו שאתם יכולים להאזין אונליין לכל דיסק אפשרי של האמנים האלה. לא רק אלבומים מלאים אלא גם סינגלים, EP's , אוספים, הופעות, דברים נדירים שכבר אין איפה למצוא, הוצאות יפניות, ריליסים טריים… בקיצור, באמת מרשים.
ישבתי במשך כמה שעות מול התוכנה וניסיתי להכות את התקליטן. הדברים היחידים שאין להם כרגע (ובולטים בהעדרם) זה ביטלס, לד זפלין, פינק פלויד (ובשבילי) דייויד באזאן. אבל חוץ מזה לתקליטן הספציפי הזה הייתה תשובה טובה לכל התקלה שלי, וכל תשובה כללה פחות או יותר את *כל* מה שאותו אמן הוציא.
הבעיה שלי עם שרותים כאלה היא שאני לא מצליח להחליט מה לשמוע ולא מצליח להניח לעצמי להנות מדיסק אחד מההתחלה עד הסוף, אני זז בין ריליסים כמו ילד עם הפרעות קשב בחנות ממתקים, יש מצב שזה רק בגלל שזה שרות חדש. נקווה ככה.
קצת לפני שהתחברתי לשרות עסקתי במשך יום שלם בפרוק והרכבה מחדש של אוסף הדיסקים שלי. שוב הסתכלתי על הפלסטיקים המאובקים וניסיתי להבין עם עצמי עד מתי הדבר הזה יעבור איתי חדרים ודירות ומדינות ומי יודע מה עוד. אני לא מקשיב לדיסקים בבית, פשוט אין שום סיבה ללכת לחדר, לחפש את הדיסק החביב עליי ולשים במערכת. במקום זה המחשב מחובר למערכת ומשם אני שולט (או שהמחשב שולט לבד) במה שבא לי לשמוע. ואם עד היום הסתמכתי רק על דברים שיש לי במספר הארד דיסקים בבית – פתאום בא השרות הזה והכפיל ושילש את כמות המוזיקה שאני יכול לבחור ממנה.
אז איך נשמע מוזיקה בעוד 10 שנים?
האמת היא שזו שאלה שמטרידה אותי כבר די הרבה זמן. אני חסיד גדול של הורדות. אני מחליט מה אני רוצה והולך לקחת אותו מאתר הביטורנט הקרוב לליבי. את הדברים שאני אוהב אני קונה גם בדיסקים אבל כאמור, אין לזה שום ערך בעיני. הדיסק נקנה, אולי אני אעביר אותו למחשב או אשמע אותו פעמיים באוטו אבל כאן זה נגמר. הדיסק יגיע במהרבה לערימה בחדר השני ושם הוא ישאר עד המעבר הבא. אין לי שום צורך בו.
אז לפני כמה חודשים התעצבנתי והחלטתי להעביר את כל הדיסקים שלי לפורמט דיגיטלי. די, נמאס לי מפלסטיקים. התחלתי להעביר אותם אחד אחד ונשברתי אחרי 30 בערך. למי יש כוח?
…ואז לפני יומיים נכנס אליי הספוטיפיי הזה וסיפר לי בסוד שבתמורה ל10 יורו בחודש (מחיר של דיסק) יכולה להיות לי גישה בכל רגע נתון לרוב אוסף הדיסקים שלי וגם לכל מה שא הספקתי לאסוף בפורמט הישן. כל זה זמין כל הזמן ובכל מקום שיש בו מחשב ואינטרנט (סביר להניח שגרסאות סלולריות יגיעו במהרה למרות ששם זה עלול להיות קצת יקר בגלישה סלולרית) – פתאום כל האיסוף האובססיבי שלי נראה מגוחך. שנים של נבירה בחנויות דיסקים אחרי הדיסק הספציפי הזה של קרטר (This is the sound of an electric guitar) נראה לי כל כך חסר טעם כשגיליתי שהוא נמצא בחנות של ספוטיפיי וכל מה שאני צריך לעשות זה דאבל קליק. הוא התחיל לנגן מיד ובאיכות טובה. אותו דבר קרה לי עם עוד הרבה דיסקים שרציתי לקנות וכאלה שקניתי לפני שנים רק בגלל ש"חשוב שיהיה בבית" או רק בשביל איזה שיר אחד.
בתור חסיד גדול של הורדות תמיד היה חשוב לי שהכל יהיה לי על המחשב, אבל פתאום מתבהר לי משהו מכל ה cloud computing שמסתובב פה בשכונה: גאוני. אני אשלם שכירות ובתמורה יהיה איזה ענן איפשהו שאני אוכל להתחבר אליו ולשמוע את המוזיקה שלי מכל מקום. אני יכול לעבור דירה והוא יהיה שם בשבילי בלי שאף סבל יתעצבן עליי. מעולה.
אבל מה עם אבא שלי למשל? אבא שלי הוא דוגמה לאדם שמכיר ומאמץ טכנולוגיות חדשות (באופן יחסי כמובן) אבל כל עניין ההורדות הוא טרחה גדולה מדיי בשבילו. "מה זה ביטורנט?", "לאן זה יורד?". "איך מפה מעבירים את זה לאייטיונז?" ועוד ועוד. בשביל אדם כמוהו הכמה שקלים בחודש שווים את ההשקעה. הוא יודע שמה שבא לו לשמוע יהיה זמין בכמה קליקים בודדים. סביר להניח שיש עוד הרבה כאלה שלא רוצים (ואולי לא יודעים) לגנוב מוזיקה, הם מוכנים לשלם אם יתנו להם ממשק פשוט וכמות ריליסים נכבדה שלא תצריך הרשמה ליותר משרות אחד. הכל באותו מקום ובתשלום חודשי אחיד. בלי אותיות קטנות ובלי באנרים ופרסומות קופצות בכל מקום.
אז איפה בכל זאת הבעיה עם סטרימינג?
ברור, כולכם תגידו שהאיכות. אין מצב שסטרימינג אמיתי יגיע אליך הביתה באיכות טובה ובלי לבהות באיזה "buffering" מהבהב כל כמה שניות.
אז זהו שלא. איכות השירים היא בסביבות ה160 קבפס והם משתמשים בפורמט אוג. ברור שזה לא איכות של דיסק אבל קרוב מספיק כדי להיות הנגן הראשי שלי ליום יום. יש מצב שאני אוריד אליי למחשב דברים שאני ארצה לשמוע באיכות טובה יותר (ואולי גם לשלם עליהם) אבל בשביל לשמוע מוזיקה בסלון בעודי קורא עיתון זה בהחלט מספיק.
יש מצב טוב שבשלב מסוים סוג השרותים הזה יתווסף לשרותי הכבלים שלנו ויהיה זמין דרך הטלויזיה תמורת כמה שקלים בודדים בחודש. vod של מוזיקה בסלון הבייתי.
השרות נמצא כרגע בסוג של בטא אבל אפשר להרשם לחשבון פרמיום שעולה 10 יורו לחודש. יש להם גם גרסה חופשית עם פרסומות אבל היא זה רק בהזמנה ורק במדינות מסוימות (ז"א לא ישראל).
מה שאני צריך כרגע זה שבוקסי יוסיפו את ספוטיפיי לתוכנה שלהם ואני באמת אהיה מאושר.
פורסם בתאריך 28 באפריל 2009 ע"י F1ReMaN
תחת נושאים: ביטורנט, ווב 2.0, מוזיקה | 7 תגובות »
